קיום קודם להורות
ספר חדש מאת
ד"ר שרון זמיגרוד וד"ר ליאור זמיגרוד
גרסאות הספר המודפס והדיגיטלי זמינות דרך האתר ובחנויות
קניה והורדה של הספר
על הספר
ברגעים מאתגרים חוזרים ואומרים ש"משפחה לא בוחרים". אך האם גורלנו נקבע בלידה? האם המשפחה משפיעה על זהותנו בלי יכולת בחירה? האם המהות שלנו מוכתבת מהתרבות והמדינה? ספר זה בוחן את האבסורד, את הייאוש, את החרטה, ואת היופי של חיי המשפחה.
הספר עשיר בתובנות של הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית ושל מדעי המוח ומציע "הורות קיומית" כפילוסופיית חיים המודעת לאיזון העדין בין חופש, אחריות, ואותנטיות. קיום קודם להורות סוקר אתגרים בחיי המשפחה כמו: האם הורות היא בהכרח חיונית? מה המחויבות של ההורים כלפי הילדים? כיצד לשמר משמעות אישית עם אחריות משפחתית? והאם ילדים הם בעלי חוב להורים? ספר זה מציע שמהות חיינו לא נבחרה עבורנו, אלא אנו יכולים ליצור את המרקם המשפחתי באמצעות פעולתנו.
קיום קודם להורות הוא דיאלוג בין עבר להווה, בין פילוסופיה ותיקה לדרכי חשיבה חדשות, בין אם לבתה. ספר זה דן באתגרים הקיומיים של אלה מאיתנו שהם הורים או הורים לעתיד, אלו שעדיין מתלבטים, או שפעם היו ילדים. הספר מוקדש ומכוון לכל מי שחי במשפחות מודרניות ושואף לאותנטיות, יצירתיות, הגשמה, תוך כדי טיפוס בסולם האושר החלקלק.
על הסופרות
ד"ר שרון זמיגרוד היא חוקרת, פסיכולוגית ומטפלת בשיטה נוירו-קיומית עם דגש על
טיפולים להורים המתמודדים עם המורכבות של חיי המשפחה.
בתה ד"ר ליאור זמיגרוד היא חברת סגל במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת
קיימברידג', מחקרה עוסק בפסיכולוגיה של חשיבה אידאולוגית, דוגמטית וקיצונית
קיום קודם להורות - תוכן וקטעי קריאה
הורות היא אבסורדית ביסודה. אם נחשוב על הורות, על האחריות, על המאמץ, על החופש שנגזל, על המחיר הכלכלי, הנפשי והבריאותי, על הלילות ללא שינה, על החרדות והחרטות, על העבודה הקשה ללא תמורה, על חוסר הפירגון ועל הביקורת הרבה מצד החברה והמשפחה, ובסופו של דבר במקרים רבים מהילדים עצמם. איך אנחנו מבינים את האבסורד הזה? ומה ניתן לעשות?
למרבה המזל, יש פילוסופיה שלמה שעוסקת באבסורד, זוהי הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית (קיומית). כצוות של אם-בת שעוסקות בפסיכולוגיה-ובמדעי המוח, החלטנו לשלב תובנות וכלים של הפילוסופיה הזו עם מחקרים מדעיים כדי לשבור את האבסורד הרב של ההורות המודרנית.
גילינו שהפילוסופיה הזו מאירה וגם מעשית: היא יכולה לשפוך אור על מדוע אנשים רבים מרגישים מצד אחד כל כך מתוחים על ידי דרישותיה ועם זאת כל כך מסורים לה בו זמנית. עבור אנשים מסוימים, שאינם מסוגלים להתמודד, התוצאה היא דחייה, שעבוד או הזנחה של ילדיהם – שיכול להוביל להורות נרקיסיסטית, מזניחה או מרעילה.
הספר הזה הוא דיאלוג בין עבר להווה, בין פילוסופיה ותיקה לדרכי חשיבה חדשות, בין אם לבתה. כמו כל חילופי דברים כנים, ניסנו להיות ביקורתיות בקשר לטענות הפילוסופיות המובאות: האחת כאם מנוסה והשנייה כעדה להורות המודרנית. יחד ניתחנו את המציאות של ל"הפוך להורה", של הורות, של יחסים בתוך המשפחה ושל התבוננות בהורות שעדיין לא מומשה. תהינו אם המורכבות של זהויות אלה יתאחדו או יתנגשו, והאם דיון רב-דורי יתפוגג בידנו או יתעצב למשהו שימושי.
למרות שזו אמת אוניברסלית שניתן להבין מה המשמעות של להיות הורה רק לאחר מעשה, הסכמנו שזו היא רק חצי אמת. המוח האנושי, מסוגל לדמיין, לבצע סימולציות והדמיות גם של דברים שעוד לא התנסינו. אמפתיה, חמלה והעותק השחוק של המיתוס של סיזיפוס עזרו לנו לעבור כברת דרך ארוכה ולדמיין את האתגרים הקיומיים של חופש בחירה, אחריות ואותנטיות ביחס להורות וחיי משפחה. למעשה, זה אולי מסוכן לטעון כי הורות "ניתנת להבנה רק לאחור" כמו שקירקגור תהה. זה משאיר אותנו פחות מוכנים, מפוחדים יותר, ומרגישים לבד ברגע שאנחנו מתמודדים עם האחריות, החרדה והאבסורד שבהורות. התבוננות זהירה עשויה גם ליידע את הבחירות של אנשים שעדין מתלבטים, או להנחות את ההורים שהחלו במסע ומנסים למצוא זהות אישית והורית אותנטית יותר. החיים, גם אם רק חלק קטן מהם, ניתנים להבנה גם קדימה.
אז עמדנו פנים אל פנים, חצי וחצי, חמושות ברעיונות הכבדים של אותם פילוסופיים אקזיסטנציאליסטיים ששכחו איכשהו את השאלה הקיומית הגדולה מכולם. בעוד שפעם הורות הייתה אוטומטית ומצופה, רבות מהאידיאולוגיות של החברה לגבי מי יכול להיות הורה, כיצד ליישם הורות ואיך לחנך את הדור הבא הפכו כעת ליותר נזילות. במהלך הדור שעבר בין שתינו חלה התקדמות חסרת תקדים ברפואה, בטכנולוגיה, במדיניות החברתית והמשפטית ובדוגמות החברתיות סביב חיי המשפחה המסורתיים, מה שמאפשר לצורות משפחתיות חדשות לקבל הכרה ושוויון. היכולת להיות הורה פתוחה כעת לכל, ולכן פילוסופיה של הורות אקזיסטנציאליסטית מעולם לא הייתה נחוצה או דחופה יותר.
אנו משתפות פעולה למעלה מ- 25 שנה; תחילה ברחם כאם ותינוקת, אחר כך כחברות המשתפות בחשאי, ובהמשך כצוות יצירתי שמפרה אחת את השנייה. בעשור האחרון אנו משתפות פעולה בתחומים רבים הן במחקר אקדמי והן בדיונים ספרותיים ופילוסופיים - שותפות מעט יוצאת דופן אך כזו שבנינו במודע, עם חוויות אינסופיות של ניסוי ותעיה ועם טונות של הערכה והוכרת תודה.
כאשר בהינו לראשונה בתהום האקזיסטנציליסטית, לא היינו בטוחות מה נגלה ומה ייווצר. כרגע, אנו יכולות לדווח כי חזרנו עם תובנות חדשות, הפנמנו רגשות של הכלה וחמלה, אבל גם עדין עתה אנו חשות מבועתות מהעוצמה והמרחב של החיים האותנטיים והקיומיים בהקשרים המשפחתיים. אין סוף ואין מטרה וכל יום הוא בחירה קיומית מהתחלה. אבל המסע - היצירתיות האינסופית שלו - הוא שמאפשר לנו לדמיין את עצמנו יותר שלמות ומאושרות. אנו מקווים שהקוראים והקוראות של הספר הזה יוצאים מחוזקים מהרעיונות הפילוסופיים הללו, עם תובנות, רעיונות ומחשבות. עלינו לדמיין את עצמנו ומשפחתינו והחברה שבה אנו חיים כפתוחים לרעיונות מגוונים ויצירתיים וחשים קצת יותר שלמים ומאושרים.
הספר מחולק לשני שערים. בשער הראשון נערוך היכרות עם הרעיונות של הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית ונחבר אותם לתובנות לגבי הורות ומשפחה, ונבחן מה ההשלכות של הורות לכל מגדר. ובשער השני ננסה לרדת לעומק הדברים ולראות כיצד הדרך הקיומית נותנת לנו מהות ומשמעות לחיים האישיים והמשפחתיים. הפילוסופיה הקיומית מדגישה את היכולת לתכנן וליצור את חיינו בצורה חופשית ואישית, גם אם הם לא חופפים לערכים שבנו מוטבעים. המהות והמשמעות של חיינו צריכות להיבחר על ידינו ולא עקב תכתיבי התרבות והחברה. בספר זה נדון בצורה מעמיקה איך למצוא את הזהות האישית והפרטית בתוך ההקשר המשפחתי, ואיך לסייע לכל אחת ואחד מבני המשפחה למצוא את דרכם בעצמם. כיוון שהשילוב בין חיי משפחה לבין עצמאות הוא לא פשוט, ופעמים רבות ישנה התנגשות. בספר זה נאתגר את השאלה: איך ניתן להיות אדם חופשי (ואולי מאושר) עם האחריות הכבדה בתוך חיי המשפחה?
שער ראשון: חיבור בין רעיונות אקזיסטנציאליסטים להורות
מתי אנחנו נהפכים להורים? האם זה ברגע ההתעברות? או בשעת הלידה? האם זה במהלך הריון כשמפנימים "כן, אנחנו יוצרים משפחה" ורצים לחנות לדברי תינוקות ומתחילים לקרוא ספרי הדרכה? או אולי זה קורה מאוחר יותר, כשאנחנו מביטים בילדים והם בציפייה ובתלות אלינו מבט מחזירים, ולפתע אנו קולטים: "אנחנו ההורים, אנחנו האחראים".
אצל האקזיסטנציאליסטים "להפוך ל..." (becoming) הוא רגע מיוחד, רגע שהחלטנו עליו במודע. לא רגע שנגררנו אליו בחוסר רצון או ברירה. כאשר אנו "נהפכים ל..." אנו מכירים בכך שאין דרך אחת קבועה לחיינו, שאנו חופשיים להחליט ולקבוע באיזו דרך לבחור, איך לחיות ובמה להתנסות.
...
אקזיסטנציאליזם (קיומיות) היא גישה פילוסופית שמתמקדת בחופש הבחירה של האדם ועוסקת בשאלות של קיום, מהות ומשמעות כאן ועכשיו ... המוטיב המרכזי הוא המצב האנושי (human condition). הפילוסופיה הקיומית מתמקדת באנשים ובדרך שהם יוצרים, מעצבים ונותנים משמעות לחיים האישיים.
כדי לרדת לעומק העניינים נציג בהמשך הפרקים את התמות המרכזיות של הזרם האקזיסטנציאליסטי:
(1) קיומיות ומהות
(2) חירות ואחריות
(3) אותנטיות
(4) זמניות
(5) האבסורד
ונטווה חוטים מקשרים להורות ולחיים משפחתיים.
הרעיון הקיומי בהורות הוא לא לקבל את ההורות בצורה פסיבית או כעבודה זמנית שבה יש לספק לילדים עזרה עד שהם עצמאיים. הפיכה להורים היא פעולה דינאמית ויצירתית .... הורות קיומית מתוך בחירה שמה דגש גדול על הדרך שבה מתכננים ויוצרים הורות טובה. הורות יצירתית היא לא משימה פשוטה, והתכנון מחייב עדכונים ושינויים כל הזמן. כי הצרכים של הילדים ושל ההורים משתנים לפי הגיל ונסיבות החיים.
פרק 1:
להפוך להורה החלטה קיומית
הורים לילדים רכים בשנים בטוחים שאת החופש שלהם הם איבדו לעולמי עולמים. פתאום יצור כל כך קטן לוקח 100% מהזמן. וההוגים הקיומיים עוד מצרפים לחירות את האחריות, והמשואה נראית ממש לא מאוזנת. לא נשאר פירור מהחירות, ויש פי שניים אחריות. זה באמת משבר קיומי - איך מנהלים מעכשיו חיים משמעותיים?
....
ויקטור פראנקל (Frankl), נוירולוג ופסיכיאטר יהודי, שאת השואה על בשרו חווה, באחת התקופות החשוכות ביותר בהיסטוריה של העולם בכלל ושל העם היהודי בפרט, טען במשנתו הפילוסופית שהאדם בבסיסו הוא חופשי. וכך גם בתנאים של מחנה ריכוז שבו הנאצים שלטו על כל דבר שעשה, העבידו אותו קשה, הרעיבו אותו והתעללו בגופו, נפשו נשארה חופשיה והוא יכול היה לחשוב על כל מה שרצה. ואכן, הוא חיזק את נפשו מבפנים והתגבר על כל הייסורים. אחרי שקוראים את ספרו המפורסם "האדם מחפש משמעות" (1946), וכיצד הוא התגבר על התקופה הנוראה, אנחנו מבינים שבעצם ניתן להתגבר על נסיבות לא פשוטות ולהישאר חופשיים – אם לא במעשים לפחות במחשבות.
....
ברגע שהופכים להורים, האחריות נוחתת במלוא כובדה. זוהי אחריות שממנה לא ניתן (בקלות) להתחמק, והיא מבטלת במידה מסוימת את חופש הבחירה. נוסף לכך, לעיתים יש קושי להתוודות שהחשש מכרסם, וזה ויכול להוביל למשבר זהות, משבר קיומי. אצל הורים צעירים, ובעיקר נשים, ניתן למצוא לעיתים עצבות עמוקה ותחושה שהם נכנסו למנהרה ללא מוצא. כי הורות זה לכל החיים, אין באמת תחנות יציאה... אבל זה לא חייב להיות דיכאון קליני כדי לחוש שיש כאן בנוסף לאושר פספוס הזדמנויות בעיקר להורה שמקדיש את רוב זמנו בטיפול בילדים ובמשפחה.
ההורות מעצימה את האחריות כלפי הילדים על חשבון החירות ויכולת הבחירה האישית. איך מחליטים? ואיך בוחרים את הדרך הכי טובה שמשקללת גם את החירות וגם את האחריות בתוך המשפחה? הרעיון הוא לבחון את הדרך שוב ושוב ולראות אם אנחנו רוצים שינוי או התאמה. המשוואה לא פשוטה: צריך להביא בחשבון גם את המצב הקיים וגם את הרצונות והציפיות שלנו ושל בני המשפחה האחרים. עלינו למצוא את הדרך שבה תהיה ההתאמה הטובה ביותר בין משתנים שלפעמים עומדים בסתירה.
פרק 2:
הדרך להורות קיומית:
חירות ואחריות
לרובינו זה קורה ברגע מסוים. פתאום אנחנו שואלים את עצמנו: למה אנחנו כאן? מה המהות ומה המשמעות של חיינו? לאן זה ממשיך? והאם כדאי? וכהורים, התהיה אפילו גוברת: מדוע יצרנו משפחה? האם אנו מתאימים לבצע את המשימה? האם ההשקעה הרבה במשפחה לא תגזול מאיתנו את החופש והחירות בשנים הטובות שלנו, כשאנחנו עדיין צעירים ויכולים להתנסות ולגלות?
רגע זה הוא אינו יחיד ומתרחש פעם אחת, אלא מבעבע וצץ בתקופות שונות לאורך החיים. יש תקופות רגועות שבהן אנחנו עסוקים בחיי היומיום, אבל לפתע מגיע גל גדול שבו העיסוק בשאלות אלו מעורר בנו תהיות. לפעמים זה גל אחד שחולף מהר ואנחנו חוזרים לשגרה העמוסה, מבלי להמשיך להרהר בשאלות הקיום. אבל לפעמים יש שיטפון גדול וצונמי אחריו, ואנחנו נותרים מבולבלים, ולא ברור לנו כלל וכלל מה הכיוון ומה המשמעות. במילים אחרות, אנחנו חווים משבר זהות, שמכונה אצל ההוגים האקזיסטנציאליסטים משבר של קיום (existential crisis).
הוגים שונים דיברו על המקור למשברים קיומיים אם זה האבסורד שלקיום אין באמת משמעות (לפי קאמי), אם זה הניכור בעולם המודרני (לפי היידגר), או החרדה (לפי קירקגור). משבר קיומי הוא זה שלעיתים יוצר ומתחיל את המסע האקזיסטנציאליסטי האישי, חיפוש מהות ומשמעות מאתגרת ושונה ממה שחווינו עד עכשיו.
בפרק זה נהרהר וננסה להבין איך ממשיכים, ואיך פועלים למרות הזמניות והאבסורד בחיים האישיים והמשפחתיים. נצעד דרך הרעיונות של אלבר קאמי ששם את האבסורד כשאלה מרכזית בפילוסופיה ובחיים.
פרק 3:
הזמניות והאבסורד של ההורות
אימהות היא "הסבל של אמביוולנטיות", ציינה המשוררת אדריאן ריץ' (Rich). בספרה "ילוד אישה" היא מתארת את הרגשות האמביוולנטיים של האימהות מזעם ועצבים חשופים לסיפוק ועדנה. הזעם הופך לרגש יומיומי מודחק. אימהות – חדשות ומנוסות כאחד – מתוודעות לאבל על החופש האישי שבעדינות נגנב. הפרטיות מתאדה, העצמאות הופכת לחלום נוסטלגי. במקום חבל הטבור, נמתח קו נפשי עבה וקבוע בין הילדים לכל פעולה שלה. כל תנועה שלה היא בהכרח דואט.
אימהות היא מבוך של רוך, פליאה, תהיות, בושה וזעם. ההלם מהמצב הקיומי החדש מפתיע: הרי המקור היא יצור קטן פעורת עיינים, תמימה ואהובה. הזעם נמס לאשמה בוערת. האם אמא טובה יכולה להרגיש חצויה? האם יש אמא שלא? ומי אשם כשההחלטה הייתה שלנו?
....
האימהות היא מעורפלת ביסודה, הסתירות מתחילות בכל בוקר מחדש. האמביוולנטיות היא תחילה בפנים: מי אנחנו כאשר קצב חיינו מושפע מאחרים? מתחים פולשים גם מבחוץ: מדוע אימהות - ביחס לאבות - מקבלות באופן לא פרופורציונלי אחריות לטיפול בילדים? לבסוף, הקונפליקטים הללו מחלחלים בין לבין: האם נוכל להיות אימהות טובות כמו גם נשים אותנטיות ועצמאיות?
.....
יש הבדלים ביולוגיים בין נשים לגברים שמשפיעים על סגנון ההורות, אך יש תרבות וחברה שמשפיעים בעוצמה רבה יותר. אנחנו נבחן את שני הכיוונים בעזרת שתי סופרות פמיניסטיות ששינו את התפיסה המגדרית בתחילת המאה העשרים. הראשונה מצרפת, הסופרת והפילוסופית סימון דה בובואר, שחייה ופעלה בלב ליבה של התנועה האקזיסטנציאליסטית. ספרה "המין השני" מ־1949 הוא אחד הספרים הנועזים ביותר ופורצי הדרך לפמיניזם ולשוויון בין המינים. בספר זה בובואר חקרה את השאלה מהי המהות של האישה, וטענה בצורה מאתגרת כי אישה לא נולדת אישה, אלא נשיות מושפעת ומעוצבת על פי הנורמות הקימות בתרבות ובחברה, ובהמשך נרחיב מה המשמעות ומה הכוונה.
הסופרת הפמיניסטית השנייה היא וירג'יניה וולף (Woolf), שגדלה באנגליה הוויקטוריאנית שלא העניקה לנשים שוויון הזדמנות בהשכלה ובכלכלה. למרות נסיבות חייה הלא פשוטים, היא כתבה סיפורים וחיבורים רבים שבהם הדגישה את הבעיה ואת חוסר היכולת של הנשים לממש את עצמן ואת הפוטנציאל הגלום בהן. היא דיברה בפתיחות על סוגי מיניות של האישה, ואחת הטענות המרכזיות של וולף היא שחוסר חופש אישי וכלכלי מונע מנשים רבות להפוך ליוצרות ומשפיעות, וכך ידע ויכולות יצירתיות של דורות של נשים מוכשרות ירדו לטמיון.
פרק 4:
אמא:
הצד הנשי של המטבע
בספרה האקזיסטנציאליסטי פמיניסטי "המין השני" טענה סימון דה בובואר שנשים נחשבות המין האחר, המין שיש לו פחות זכויות. אבל כשמסתכלים על הורות, נראה שהמצב הפוך, ושלנשים יש יותר זכויות (וגם חובות), אבל האבא פעמים רבות הוא ההורה האחר. במקרים רבים לאב יש פחות אחריות חינוכית ופחות השפעה ומעורבות בבעיות הקיומיות של גידול הילדים.
....
התפקידים המגדריים המסורתיים עיצבו גם את המהות התרבותית הגברית (להיות חזק ומפרנס) וגם את המהות התרבותית הנשית (להיות אמא ולדאוג לרווחת הבעל והילדים), והם עדיין ממשיכים להיות דומיננטיים ומשפיעים. הגברים, בדומה לנשים, נאלצו להתמודד עם התפיסה שהמהות קודמת לקיום, כלומר מה שנקבע בלידה מבחינת מגדר זוהי המהות שיש למלא אחריה גם אם איננה תואמת את משאלת הלב של כל אחת ואחד.
....
שנים רבות התפיסה הרווחת הייתה שאצל האישה קיים אינסטינקט אימהי, משהו ביולוגי ומולד. לעומתה, הגבר נתפס כאחד שאמור ללמוד במה זה כרוך להיות אב. אבל מחקרים חדשים מראים שגם אצל האב יש אינסטינקט ביולוגי של הורה, וגם אצלו יש שינויים גופנים, הורמונליים ומבניים.
פרק 5:
אבא
ההורה האחר
שער שני: הרהורים על אושר, חרדה, ומשמעות בתוך המשפחה
בשער הראשון ראינו שהפילוסופיה הקיומית שמה דגש על האדם – האינדיבידואל – ועוסקת בחיפוש משמעות פנימית אצל כל אחת ואחד. הוגים אקזיסטנציאליסטים רבים לא נגעו בצורה רחבה בתקשורת בין אישית, בעיקר לא בצורה חיובית.
בפרק זה נדון במערכות יחסים בין הורים וילדים והשפעתן על הדיאלוג ועל איכות החיים האישיים והמשפחתיים דרך שלוש נקודות מבט.
(1) מבחינה פילוסופית – נבחן מהו קשר טוב ואילו סוגי דיאלוגים ניתן ליצור על פי משנתו הקיומית של הפילוסוף היהודי מרטין בובר.
(2) מתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית – בעזרתה נבדוק מה ההשפעה של הקשר הראשוני בתחילת הדרך, בינקות, ומה השפעתה על היכולת לכינון יחסים טובים בבגרות. וכן מהו קשר לא־קיומי בין הורה לילד, קשר שהוא מרעיל.
(3)מנקודת מבט ביולוגית – איך שינויים אפיגנטיים (שינויים תורשתיים שאינם משנים את ה־DNA) משפיעים על הקשר ועל התפתחות הילדים.
פרק 6:
הדיאלוג הקיומי:
אני אתה ובובר
בהרבה מהאגדות בעיקר כאלה עם נסיכים ונסיכות, כשהדמויות הן חד ממדיות, הסיום הוא השלב הכי מטעה "הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה". כאילו אם נתאמץ נוכל כולנו להגיע למטרה "אושר ואושר" בעולם הזה ואולי בעולם הבא. והמטרה הזו היא לכאורה ברת השגה ואם מצאתם אותה היא שלכם לעד. אותה היא שלכם לעד. אפשר לפטור זאת כסיפורי אגדות נאיביים לילדים, אבל גם היום יש ספרים ומדריכים רבים, חלקם רבי מכר, שמבטיחים נוסחת פלא או דרך שתוביל לחיים טובים ומאושרים וכיצד להרגיע רגשות שליליים. אך מחקרים פסיכולוגיים מראים בבירור שאת האושר כיעד לא ניתן להשיג. אושר הוא מטרה חמקמקה, ונראה שהרודפים אחריה דווקא מרגישים הכי רע.
....
תחושת אושר היא לא רק זמנית, אלא היא קיימת בעיקר בזמן הנוכחי (כאן ועכשיו). אושר הוא לא לגבי העבר ולא לגבי העתיד, הוא מה שאנו חשים בזמן המיידי. ולכן כדי לעודד אושר במשפחה, חשוב שמרבית הרגעים המשפחתיים ייחוו כטובים ומהנים. אבל איך יוצרים רגעים טובים כשצריך גם לחנך את הילדים? הרי רבים מהרגעים המשפחתיים נחווים כלחוצים, מאתגרים ולא בהכרח מהנים או טובים. איך אנחנו נכוון לרגעים שמרגישים טוב? איך מזיזים את מטוטלת הרגשות? שהרי אושר או אומללות זוהי לא אמת מוחלטת אלא התייחסות אישית ומרוכבת, תלוית מצב ואישיות.
פרק 7:
אושר ומשמעות
בחיי משפחה
להורים רבים יש תחושה שמרגע שהילדים הצטרפו למשפחה החיים בנויים מרצף של התקפי חרדה אחד אחרי השני ללא הפסקה. מצד אחד החרדה "האם אנו כשירים וראויים למלא משימה כל כך חשובה", ומצד שני החרדות לשלום הילדים, הדאגות לבריאותם, לאושרם ולעתידם, פולשות למחשבותינו, צצות בחלומותינו וגורמות לחלק מההורים להרהר: "האם כבר איבדנו את שפיות דעתנו"? החרדות הללו לא באמת נעלמות, אבל אפשר וכדאי ללמוד איתן לחיות.
....
ואם לא די בכך, הורים חווים, נוסף לחרדות שלהם, גם את החרדות של הילדים עצמם. וככל שמספר הילדים עולה, כך גם רמת החרדה ויש תחושה שיש כאן משוואה לא פשוטה. מה הן החרדות הקיומיות? ממה הן נובעות? האם הן חיוביות או שליליות? ומה הן דרכי התמודדות האפשריות בהקשר המשפחתי? בפרק זה נסקור מחקרים פסיכולוגיים על חרדות קיומיות ונדון ברעיונות הפילוסופיים של קירקגור ואחרים.
....
בנוסף, נדון גם בנושא מושתק ולא פופולרי שמעיב על איכות החיים ויכול להוביל לתחושה של איבוד תקווה וייאוש. וזוהי החרטה בתחום ההורות, שיש לה פנים רבות. יש שמתחרטים לאחר שהפכו להורים כי גילו שלא הבינו את ההשלכות של ההורות על החיים האישיים. ויש שחשים חרטה על ילד מסוים שיצא שונה או "לא מתאים" למשפחה. אנחנו נדון ונחשוב על סוגי החרטות הקיימות ומה מבחינה קיומית ניתן לעשות.
פרק 8:
חרדה וחרטה:
ההיבטים היותר מאתגרים במשוואה
סקרנו רעיונות והרהורים בנושאים קיומיים, אבל מה קורה כאשר עקרונות אילו אינם מיושמים? איזה סוגי משפחות מכילים רכיבים אנטי-קיומיים? אם ניזכר שוב באבני היסוד של הפילוסופיה האקזיסטנציאלית כמו החופש לבחור, האחריות למעשים והאותנטיות שבה בוחרים ופועלים. נדון כעת מה קורה כאשר עקרונות אלו אינם מיושמים. כיצד אי־קיומה של כל אחת מאבני היסוד הללו יוצר הורות אנטי־קיומית.
נתייחס לשלושה סגנונות שעומדים בסתירה לשלושת הרעיונות הקיומיים:
(1) הורות מעצבת: הורות שמונעת מהילדים לחיות בצורה אותנטית ומנסה לעצב אותם על פי האידיאלים של ההורים.
(2) הורות מזניחה: הורות שלא מקבלת אחריות, לא מטפחת ולא נותנת תשומת לב מספקת לילדים.
(3) הורות משעבדת: הורות שנוטלת מהילדים את חופש הבחירה, רואה בהם נתינים שנוצרו לשרת ולמלא אחר רצון ההורים ושבה טובת ההורים קודמת לטובת הילדים.
אין הורה שהוא רק משעבד או רק מעצב, אולם התנהגויות הוריות רבות יכולות לשלב מרכיבים מסגנונות ההורות האנטי־קיומית. חשוב לזהות את האלמנטים הפוגעים הללו במערכות היחסים עם הורינו, עם ילדינו וגם עם אחים וחברים. זיהוי הדפוסים האנטי־קיומיים והכרה בהם יכולה להיות ההתחלה בתהליך העדין והמורכב של הבנייה, שיקום ורפוי של העצמי ושל המרקם המשפחתי.
פרק 9:
סגנונות אנטי-קיומיים
בהורות
משפחה אפשר להמשיל לתזמורת. יש רגעים יותר הרמוניים, יש רגעים קצת צורמים, יש רגעים שקטים ויש סוערים. ולכל כלי בתזמורת יש את האופי, העוצמה והייחוד שלו. ישנם כלים יותר חזקים שניתן אותם יותר בחוזקה לשמוע ויש עדינים שמשמיעים צלילים שונים וייחודים. המנצח, שבמקרה שלנו הוא ההורה צריך לתת את הכיוון הנכון גם למפעם המשפחתי וגם לדינמיקה בין הפרטים השונים.
...
בפרק זה נהרהר ונחשוב איך לארגן את התזמורת המשפחתית, מהן הדרכים בהן ניתן ליצור הרמוניה בין הילדים וההורים, וכיצד לעזור לכל ילדה וילד להלחין את הניגון האישי והאותנטי בתוך המלודיה המשפחתית.
.....
נתחיל בבסיס שפסיכולוגים מכנים "חוסן נפשי". חוסן נפשי יכול לסייע לילדים לבחור את דרכם גם אם זו לא הדרך המקובלת בחברה, להתמודד עם מצבי אי־ודאות בחיים שלא מתבססים בהכרח על מנהגים ישנים ולהסתגל לשינויים שמאפיינים חיים קיומיים. נסקור גם כיצד ניתן ליצור סביבה משפחתית תומכת לכל אחד משלושת עמודי הטווח של הפילוסופיה הקיומית:
(1) היכולת לבחור בצורה חופשית - בעזרת סביבה יצירתית ומותאמת אישית
(2) קבלת אחריות על מעשים - על ידי סביבה מסבירה ומעודדת התנסות
(3) חיים אותנטיים שפחות מושפעים מהתרבות ומהסביבה - יוכלו להתממש באמצעות סביבה אוהבת ומקבלת.
שילוב של כל המאפיינים יכול לתרום ליכולות של הילדים (גם אם הם רגישים) לחיות חיים קיומיים שמתאימים לנטיותיהם ורצונותיהם, ולסייע להם לגדול למבוגרים שיכולים לחיות חיים אותנטיים, מעניינים, ואולי אפילו מאושרים.